אור יניר - פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית
פסיכותרפיה וייעוץ פסיכולוגי במרכז תל אביב

אחרי גוסטינג יש רגע שבו כבר ברור שלא תגיע הודעה — ועדיין היד נשלחת לטלפון. לא מתוך פנטזיה רומנטית, אלא מתוך קושי עמוק לשחרר. המאמר הזה בוחן למה כל כך קשה להפסיק לחכות למי שנעלם, איך חוסר סיום מפעיל את הנפש והגוף, ולמה החיפוש אחר תשובה רק מעמיק את הפצע — ואיך אפשר להתחיל לנוע הלאה, בלי להיעלם מעצמנו.

גוסטינג כטראומה שקטה: גוסיטנג הוא לא רק היעלמות של אדם, הוא היעלמות של סיפור. למה הוא פוגע כל כך עמוק? מה קורה בצד שנעלם ואיך חוויה כזו פוגעת בערך העצמי, בהתקשרות וביכולת שלנו להישאר מחוברים – גם כשמישהו אחר בוחר להיעלם.

6 סימנים שאתם כבר בטיפול הגיע הזמן להפסיק עם התירוצים אתם באמצע החיים, בשיא הכוח. לכאורה, יש לכם הכל: עבודה, זוגיות, חשבון בנק סביר. ואז אתם קמים בבוקר ושוב אותה תחושה: משהו תקוע . משהו מכווץ . רוב האנשים חיים בתוך אשליה מתוחזקת היטב  שנקראת 'בסדר'. אם עדיין לא קרסתי, סימן שהכל תחת שליטה, נכון? לא נכון . אתם מחכים ל'משבר' אמיתי – גירושים דרמטיים או התמוטטות מול המנכ"ל – כדי להבין שאתם זקוקים לעזרה. אבל אתם כבר בתוך המשבר. אתם פשוט עסוקים בלנהל אותו לבד , עם כלים שבורים ובמחיר

לפעמים הכול בחיים “בסדר” — עבודה, זוגיות, שגרה — ובכל זאת משהו בפנים נעצר. אין דרמה, רק שקט שלא מצליח להפוך לחיוּת. הפוסט הזה עוסק בתחושת התקיעות, לא כתקלה שצריך לתקן, אלא כהזמנה של הנפש לעצור ולהקשיב למה שמבקש לזוז מבפנים. דרך מבט פסיכולוגי־קיומי, ננסה להבין איך טיפול רגשי יכול לעזור לזהות את הרגעים האלה, ולמצוא מחדש את התנועה, המשמעות והחיות בחיים.

למה חלק מהאנשים מרגישים כל הזמן מקופחים או נפגעים, גם כשלא נעשה להם עוול? דפוס האישיות הקורבנית הוא אסטרטגיה רגשית שיכולה להשתרש בילדות ולהתבטא בעבודה, במשפחה ובזוגיות. המאמר באתר מסביר איך זה קורה, לאילו סימנים כדאי לשים לב, ואיך טיפול רגשי יכול לעזור להשתחרר ולבנות מערכות יחסים חופשיות ובריאות יותר.

כולנו קצת נוירוטיים – וזה לגמרי הנורמלי החדש. החיים המודרניים מלאים בלחץ, עומס והשוואות אינסופיות, כך שהמוח שלנו עובד שעות נוספות. זה לא אומר שאנחנו "מקולקלים", אלא פשוט אנושיים. השאלה היא מתי הנוירוטיות כבר משתלטת עלינו ומקשה באמת. הפוסט המלא בוחן למה זה לא בהכרח דבר רע, ואיך אפשר לחיות עם זה בלי לאבד את עצמנו בדרך.

דחיינות היא נטייה מתמשכת לדחות משימות שאנחנו מתכננים או נדרשים לבצע – גם כשאין סיבה חיצונית שמונעת מאיתנו לפעול, וגם כשאנחנו יודעים שזה יפגע בנו בטווח הארוך. היא תופעה נפוצה (מאוד) שלעיתים קרובות מערבת מתח בין רצון לבין פעולה. באופן הכי פשוט שאפשר – דחיינות היא מה שקורה כשאנחנו יודעים מה צריך לעשות, אבל מוצאים את עצמנו עושים כל דבר אחר. דחיינות היא לא עצלנות ולא חוסר איכפתיות, ויש מה לעשות כדי להתגבר עליה.

מלבד יחסי העבודה, מערכת היחסים בין מאמן/ת למתאמן/ת היא מערכת עם פערי כח ברורים. כשהמאמן משתמש בכך לטובת המתאמן – נבנה אמון. אך לפעמים גם המאמנים מוּנעים מצרכים אישיים כמו צורך בהערצה או באישור ועלולים להשתמש בכח שיש להם לטובת עצמם ולא לטובת המתאמן. במצבים כאלה האמון שעליו מבוססת מערכת היחסים נשבר, ולפעמים גם האדם עצמו. במצבים קיצוניים, מערכת היחסים הזו עלולה להפוך לרעילה ומתעללת – כזו שיש בה קשר תלותי, ניצול כלכלי או ריגשי, חציית גבולות אינטימיים, פגיעות מיניות והפנמה של תחוש

יש שאלות שלא מחפשות תשובה מהירה, אלא מהוות הזמנה לחשיבה עמוקה והסתכלות פנימה. שאלה אחת מהסוג הזה, שאני מפנה למטופלים ומטופלות בקליניקה, ולפעמים גם לעצמי, היא "מתי אתה מרגיש חי?". לוקח זמן לענות על שאלה כזו, והתשובה לפעמים מגיעה בלחישה, סוג של התגנבות, לוקח לה זמן להתבהר. תחושת חיּוּת – נוכחות פנימית, תחושה של חיים ומלאוּת – היא אמנם אחת החוויות האנושיות הבסיסיות ביותר, אבל גם החמקמקות ביותר. זה לא רק לנשום, לא רק להספיק, לא רק לתפקד. יש הבדל בין להיות בחיים לבין לחוות את החיי

חשיבת יתר יכולה להופיע בכל תחום ולהשפיע על החיים שלנו, אך נדמה שכאשר מדובר במערכות יחסים ובזוגיות היא מקבלת משנה תוקף. כמו בכל תחום אחר, גם

יכול להיות שאתם מכורים לבעיות שלכם ומייצרים דרמה בלי לשים לב? נסו לשאול את עצמכם "מי אהיה בלי הדרמה בחיים שלי?"

מערכות היחסים שלנו לא מתקיימות בחלל ריק. הן מושפעות מזיכרונות ותשוקות, שלעיתים מונעים מאיתנו חוויות חדשות שיכולות לענות על הצרכים האמיתיים

החמצה של דגלים אדומים, צמצום, הכחשה או תירוץ של התנהגות שאמורה לשמש כסימן אזהרה יכולה להיות קלה. זה לא לטובתנו אז למה זה קורה?

מה הקשר בין ערך עצמי נמוך לבין הרס עצמי? ערך עצמי נמוך הוא דבר חמקמק שיכול להוביל לדפוסי התנהגות הרסניים, שבתורם יוצרים מעגל של חבלה עצמית

כולנו משקרים לפעמים, ככה זה. ומי מכם שקורא את זה וחושב לעצמו "אני לא משקר", אני לא מאמין לכם. כולם משקרים מדי פעם, וזה בסדר. לחלק מהשקרים יש

מערכות יחסים רעילות הן תופעה מורכבת. הן לא מתחילות ככאלה, ולמרות שישנם דגלים אדומים לא תמיד קל לזהות אותן. גם אחרי שמזהים אותן יכול להיות קש

אשמה, כולנו חווים אותה, ולכולנו היא לא נעימה. אבל מה בעצם אנחנו חווים כשאנחנו מרגישים אשמים? מה זה בכלל? ואיך זה משפיע על החיים שלנו?

"אנחנו סובלים מהזיה, מתחושה שקרית ומעוותת של הקיום שלנו כיצורים חיים" כתב הפילוסוף הבריטי אלן וואטס (Alan Watts) כשהתחיל "לייבא"...

לפעמים הפחד מלהרגיש אשמה חזק כל כך, עד שהוא מונע מאיתנו לעזוב מקום שאנחנו סובלים בו

באופן פשוט, עצמאות רגשית היא היכולת לנהל את החיים, את רמות המתח ואת הרגשות שלנו גם בנסיבות קשות ומורכבות, עם מינימום השפעה חיצונית. העצמאות