top of page

"פסיכותרפיה" היא צירוף המילים היווניות "פסיכו" (נפש) ו"תרפיה" (טיפול), ומשמעותה הוא טיפול בנפש באמצעים שונים. הגישה הרווחת ביותר לפסיכותרפיה היא טיפול באמצעות קשר מילולי בין מטפל ומטופל, ולמעשה ניתן להתייחס לפסיכותרפיה (בהכללה) כפרקטיקה של פסיכולוגיה.

 

כזו היא פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית – שיטת טיפול מילולית, המהווה מפגש אנושי בין שני אנשים שמטרתה היא להגדיל ולחזק את רווחתו הנפשית והאישית של האדם, תוך התחשבות בהקשר בו הוא חי, בנקודות החוזק שלו ובמגבלות המציאות.

 

פסיכותרפיסט אקזיסטצניאליסטי מסייע למטופל לחקור ולבחון באופן אקטיבי את ההנחות שלו אודות החיים, את ההתייחסות שלו לחיים ולחיות במודעות גדולה יותר למגוון האפשרויות הרחב שפתוח בפניו. שאלה בסיסית בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא "למה אנחנו לא פתוחים יותר לכל החוויות שיש לחיים להציע?". פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא יותר 'אודות העולם' מאשר גישות אחרות לטיפול. כמו טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT), היא בוחנת את האופן בו האדם חושב ותופס, את ההנחות שלנו ואת הבחירות שלנו. כמו פסיכואנליזה, היא מסתכלת על מערכות היחסים שלנו ואיך הן חושפות ומגלות את מה שעשינו מעצמנו. אבל בשונה משתי הגישות האלו, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מדגישה את מה שאינו ידוע בחיים, את המיסתורין שחורג מעבר לכל ידע.

 

חקירה והיכרות של האופן בו אנחנו מגבילים את התפיסות שלנו והדרכים בהן אנחנו מגבילים את החופש שלנו יכולה לעזור לנו להתרחב מעבר לטווח צר של אפשרויות. אפשר לחקור כל הנחה (למשל איך אנחנו חושבים שאחרים רואים אתנו) וכל תגובה (למשל למשבר או לשעמום). יש משמעות בכל דבר. במובן הזה, פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מקבלת את ההנחה שאין מומחים לחיים, שאין דרך אחת לחיות ושכל אחד מאיתנו צריך למצוא את התשובות שלו לפרדוקסים שהוא נתקל בהם בחיי היום יום שלו. המטפל והמטופל ביחד מנסים לראות את התמונה הגדולה, את ההקשר בו אנחנו פועלים יום יום בחיים.

 

פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית

bottom of page