אכלו לי שתו לי - דפוס האישיות הקורבנית: להבין לעומק את הדינמיקה, ולגלות דרכים לשינוי

אכלו לי שתו לי - דפוס האישיות הקורבנית: להבין לעומק את הדינמיקה, ולגלות דרכים לשינוי

מדי פעם כולנו חווים תחושות של חוסר צדק, קיפוח או פגיעה. לפעמים הפגיעה הזו היא ממשית ולפעמים היא עניין של פרשנות, ובמצבים כאלה טבעי להרגיש כקורבן. אצל רובנו, החוויה הזו היא זמנית וחולפת באופן מהיר יחסית, אלא שיש מי שאצלם היא הופכת לדרך קבועה לראות את עצמם ולראות את העולם. במקום להיות חוויה מקומית וזמנית, זה הופך למה שניתן לקרוא לו דפוס אישיות קורבנית – מסגרת פנימית שדרכה האדם מפרש את העולם ואת המצבים בהם הוא נמצא כעוד הוכחה לכך ששוב הוא זה שנפגע, מקופח או חסר שליטה ושאף אחד לא שם עליו. לכאורה.

מהי אישיות קורבנית?

"אישיות קורבנית" היא לא הגדרה קלינית (אין כזה דבר "הפרעת אישיות קורבנית"), אלא תיאור של אופן חווית העולם והמציאות. מדובר בדפוס שבו האדם תופס את עצמו כמי שנעשה לו עוול, כמי שמונעים ממנו, וכמי שהוא חסר אונים ואין לו באמת יכולת להשפיע. חשוב להדגיש ולזכור – לעיתים מדובר ברקע אמיתי של פגיעה, אך לא פעם הקורבנות היא מנגנון ריגשי נלמד, שהופך לזהות אישית ולאסטרטגיה שחוזרת על עצמה. במצב כזה עלול להיות קשה לוותר עליה, משום שההרגשה היא כאילו מוותרים על הזהות – אם אוותר על הקורבנות שלי, מי אהיה?

קורבנות כאסטרטגיה רגשית - לא חייבת להיות פגיעה ממשית

כאמור, בחלק מהמקרים מדובר ברקע של פגיעה ממשית, ובחלק אחר כמנגנון נרכש שמופיע באופן שחוזר על עצמו גם במקרים בהם אין פגיעה ממשית. הרבה פעמים אנשים מגלים שהעמדה הקורבנית "עובדת":

• היא מזמינה חמלה ותשומת לב מאחרים.

• היא מסירה מהם אחריות ("אני לא אשם").

• היא מאפשרת להשיג יתרונות רגשיים במערכות יחסים (לא רק זוגיות).

לדוגמה:

• במשפחה – ילד שלא עבר פגיעה ממשית, אך לומד שכאשר הוא מתלונן שקשה לו ההורים מוותרים לו על המטלות והמשימות שלו.

• בעבודה – עובד שטוען באופן שחוזר על עצמו שוב ושוב ש"לא נותנים לי הזדמנות", ועל ידי כך מקבל הקלות או גישה סלחנית מהממונים עליו.

• בזוגיות – אדם שמרגיש מקופח ומשדר זאת לבן/בת הזוג באופן שחוזר על עצמו, מה שמוביל את הצד השני לפצות, להרגיע או לוותר.

במובן הזה, ניתן לחשוב על העמדה הקורבנית כתמונת מראה של העמדה הנרקיסיסטית – אם האדם הנרקיסיסטי הוא "מושלם" ומנסה לבסס שליטה דרך עוצמה והאדרה עצמית, האדם הקורבני מנסה לחפש ולבסס את השליטה שלו דווקא דרך חולשה והצגה עצמית של מי שנפגע תמיד.

בעוד שהמניפולציה הנרקיסיסטית היא גלויה (באופן יחסי) מבחינה תרבותית וחברתית (הפרעת אישיות נרקיסיסטית זוכה להכרה רחבה ומחקר מעמיק, והתנהגות נרקיסיסטית זוכה לגינוי והוקעה חברתית), המניפולציה הקורבנית היא עדינה באופן חמקמק ואף זוכה בחלק גדול מהמקרים לתמיכה ואהדה חברתית ותרבותית. היא מופיעה פעמים רבות כסוג של צדקנות (אך לא כזו שמבוססת על ערכים, אלא מתוך דחייה של כאב וסבל, וחוסר קבלה שלהם כחלק בלתי נפרד מהחיים) המעניקה לה מעין הילה של מוסריות נעלה, אך במבנה שלה דומה מאוד להתנהגות נרקיסיסטית, לפעמים עד כדי מצב פרדוקסלי בהם היא מקרבנת את הסביבה באופן ממשי.

חשוב לזכור שהתמיכה והאהדה הן בעלות חשיבות עצומה ואף מאפשרות לנו כחברה מודעות וטיפול גדולים בהרבה ביחס לעבר באירועים של פגיעות מיניות, אלימות במשפחה, יחסי מרות וכוח ואפליה באופן כללי. גם אנחנו כחברה צריכים ללמוד לזהות מתי מדובר בפגיעה אמיתית ולהתייחס אליה ברצינות והעדינות הנדרשות, ומתי מדובר בשימוש בקורבנות על מנת לבסס שליטה.

גורמים אפשריים – איך מתפתח דפוס אישיות קורבנית?

1. פגיעות ממשיות בילדות – ילד שנחווה כחלש או שנפגע באמת, עלול להפנים את הזהות של "זה שתמיד קורה לו משהו".

   דוגמה - ילד שעבר דחייה חברתית ובבגרות נוטה לראות בכל מחלוקת עם חברים "עוד דחייה", גם כשלא מדובר בכך..

2. חיקוי התנהגות מהסביבה – אם אחד ההורים מתנהל בעמדה קורבנית ("תמיד עושים לי עוול", "אני סובל בגללכם"), עלולה להיווצר למידה והפנמה שזה אופן לגיטימי לתקשר.

   דוגמה - נערה או נער שאחד מהוריהם (או שניהם) מרבים להתלונן על חוסר הערכה בעבודה למשל, עשויים לאמץ דפוס דומה בחברויות או בזוגיות.

3. תגמול סמוי – הקורבנות משתלמת – היא מביאה יחס מיוחד, מקלה דרישות ומאפשרת להימנע מעונש.

   דוגמה - סטודנטית שמדגישה תמיד כמה קשה לה, וזוכה לגמישות או התחשבות יוצאת דופן בשל כך.

4. חיפוש אחרי ערך עצמי בדרכים עקיפות – כאשר אדם לא מצליח לחוות ערך עצמי מתוך הישגים או מתוך קשר ישיר, הוא עשוי לחפש הכרה דרך עמדת הקורבן והנפגע.

   דוגמה - גבר שמרגיש פחות מצליח מחבריו מבחינה כלכלית, ידגיש שוב ושוב כמה "אין לו מזל", ובכך ימתן את תחושת הנחיתות באמצעות חמלה או אמפתיה מהסביבה.

5. מניפולציה (לא תמיד מודעת) – לפעמים הקורבנות משמשת ככלי להשפיע או להשיג שליטה במערכת יחסים.

   דוגמה - בת זוג שנפגעת שוב ושוב מביקורת קלה של בן הזוג שלה, עד למצב שבו הוא מפסיק להעיר לה באופן מוחלט מחשש שיפגע בה.

איך זה נראה בחיי היומיום?

דפוס התנהגות קורבני יכול ללבוש צורות רבות ולהתבטא במגוון דרכים, למשל:

• בשיחה יום יומית – אדם שמדגיש שוב ושוב כמה אחרים קיבלו יותר ממנו או כמה "לא מתייחסים אליו".

  דוגמה – חברה שמספרת על טיול והתגובה שהיא מקבלת היא "לי אף פעם לא יוצא לנסוע, אף אחד לא חושב עלי ומזמין אותי".

• במקום העבודה – עובד שמפרש כל הערה מקצועית כהתקפה אישית.

  דוגמה – מנהל שאומר "אפשר לשפר את הדו"ח", והוא מגיב "אף פעם לא מעריכים אותי, תמיד מחפשים אותי".

• במשפחה המורחבת – אדם שתמיד מרגיש מקופח בחגים למשל או במפגשים, גם אם בפועל הסידורים מתחלפים ומתחלקים באופן שוויוני.

  דוגמה – "תמיד אני זה שנשאר בצד ויודע אחרון, אף פעם לא מזמינים אותי מספיק מוקדם".

• בזוגיות – בן/בת זוג שמשתמשים בתחושת קורבנות ונפגעות כדי להימנע מלקיחת אחריות.

  דוגמה – "לא עזרתי כי הרגשתי שאת לא מעריכה אותי בכלל".

  
  

ההשפעה של דפוס קורבני על מערכות יחסים

לדפוס התנהגות קורבני יכולה להיות השפעה על כל סוגי מערכות היחסים של האדם, והוא יוצר בהן דינמיקה מעגלית שחוזרת על עצמה:

1. האדם הקורבני משדר פגיעות או קיפוח.

2. הצד השני נרתם לעמדה הפגועה, ומפצה, מציל או מוותר.

3. אצל הצד הנרתם נוצר לעיתים קרובות עומס, תסכול ולעיתים גם כעס.

4. כתגובה לעומס והתסכול שלו עצמו, הצד השני לעיתים מתרחק או נכנס לעמדה תוקפנית.

5. האדם הקורבני חווה את תגובת התסכול כפגיעה, ומשדר שוב קיפוח.

טיפול ודרכי שינוי

בכדי לשבור את דפוס האישיות הקורבני, הצעד הראשון הוא מודעות עצמית – פיתוח יכולת לזהות מתי מדובר בפגיעה אמיתית ומתי מדובר בפרשנות קורבנית. במסגרת טיפול, ובמיוחד בטיפול בגישה אקזיסטנציאליסטית, עובדים על מעבר מעמדה של "אני חסר אונים וחסר שליטה" לעמדה של "אני יכול לבחור איך להגיב".

כלים אפשריים:

• הבחנה בין עובדה לבין פרשנות – מה באמת קרה, ומה אני מספר לעצמי על מה שקרה?

• אחריות רגשית – במקום להאשים אחרים (גם אם יש להם חלק באירוע) לבחון מה אני יכול לעשות ומה אני יכול לשנות.

• תרגול של ביטוי ישיר – למשל, ללמוד להגיד "אני צריך עזרה" במקום "אף פעם לא עוזרים לי".

• חיזוק ערך עצמי פנימי – כזה שאינו תלוי בחמלה חיצונית או אישורים חיצוניים.

דפוס האישיות הקורבנית יכול להתחיל מטראומה אמיתית או מהסתגלות רגשית מוקדמת. הבעיה היא שכאשר הוא מתקבע, הוא חוסם קשרים אמיתיים, חופש פנימי ותחושת ערך עצמי.

הדרך החוצה אינה בהכחשת הקושי, אלא דווקא בהכרה בו – ואז בהפניית המבט פנימה: לקחת אחריות, לבחור איך להגיב, ולבנות מערכות יחסים שבהן יש הדדיות, קרבה וחוסן. וכן, זה כולל גם את היכולת לזהות מתי נפגענו באמת, להגיד את זה, ובמידת הצורך גם לנתק קשרים. המטרה היא לא להפוך לבלתי פגיעים, אלא לתת מקום לפגיעות שלנו, להתייחס אליה ברצינות, ולהיות מסוגלים לפעול איתה.

כשבוחרים לוותר על עמדת הקורבן, עלול להיווצר ריק. הקורבן הוא דפוס התנהגות שהופך לחלק מהזהות שלנו, וכשאנחנו מוותרים על חלקים מהזהות - על תפקיד שאימצנו לעצמנו או הלבישו עלינו - הנפש מבקשת משהו חדש שעדיין לא נבנה ויכולים להרגיש תקיעות.

על תקיעות ותנועה אפשר לקרוא בפוסט הבא.

סימנים לזיהוי דפוס קורבני – אצל עצמי או אצל אחרים

חושדים שאתם או מישהו אדם קרוב אליכם מתאפיינים באישיות קורבנית? נסו להתבונן על עצמכם (או על האחר) ולענות על השאלות הבאות:

1. האם יש נטייה לראות את העולם דרך חוויות של קיפוח?

   • אני (או האדם שמולי) מרבה להגיד "תמיד אני נדפק", "תמיד שוכחים אותי", "מגיע לי יותר".

     
     

2. האם יש קושי להבחין בין הערה עניינית לבין פגיעה אישית?

   • כל ביקורת, אפילו קטנה ומקצועית, מתפרשת כהתקפה אישית.

     
     

3. האם נוטים להדגיש שוב ושוב כמה קשה, כמה פגעו, כמה לא מתחשבים?

   • השיחה היום יומית מלאה בתחושת "אני נפגעתי" או "אני זה שסובל".

     
     

4. האם האחריות מועברת תמיד החוצה?

   • יש תחושה מתמדת ש"אין לי שליטה", "זה לא באשמתי", "זה בגללכם".

     
     

5. האם הקורבנות מביאה תגמולים מהסביבה?

   • תשומת לב מוגברת, הקלות בדרישות או יחס מיוחד – שמחזקים את ההתנהלות.

     
     

6. האם נוצרת דינמיקה קבועה של הצלה ופיצוי?

   • הצד השני בקשר (רומנטי או לא) מרגיש שהוא כל הזמן צריך להרגיע, להציל או לוותר.

     
     

7. האם יש שימוש בתחושת נפגעות כדי להימנע מאחריות או עימות?

   • במקום לומר ישירות "לא מתאים לי" – נאמר "אתה שוב פוגע בי".

     
     

8. האם קיימת נטייה להעצים חוויות שליליות ולצמצם חיוביות?

   • מחמאה קטנה נשכחת מיד, אבל הערה קטנה הופכת לדרמה.

     
     

9. האם סביבת האדם מתעייפת או מתרחקת?

   • בני משפחה, חברים, בני זוג או קולגות נמנעים מהקשר כי הם חווים אותו ככבד ותובעני.

     
     

10. האם יש תחושה פנימית מתמדת של "אני לא שווה בלי רחמים/פיצוי"?

    • הערך העצמי נשען על כמה הסביבה "מזהה אותי כקורבן".

      
      

איך להשתמש ברשימה הזאת?

• אם זיהיתם כמה סימנים אצל עצמכם - ייתכן שזהו דפוס שחוזר בחיים שלכם. זה לא "גזר דין", אלא הזמנה לבדוק את האפשרות לשנות.

• אם זיהיתם כמה סימנים אצל מישהו קרוב - זה מסביר אולי למה הקשר מרגיש כבד, מתיש או לא שוויוני. הידיעה הזאת יכולה לעזור להציב גבולות ולבחור תגובות אחרות.