top of page
  • תמונת הסופר/תאור יניר

6 נקודות בדרך לעצמאות רגשית


שש נקודות לעצמאות רגשית

"האדם נידון להיות חופשי" – ז'אן פול סארטר


לרוב, אנחנו יכולים לשנות את הנסיבות ואת הסביבה שלנו, או לכל הפחות יש ביכולתנו להשפיע עליהן. אם אתם לא אוהבים את המכונית שלכם, את השיער שלכם, את העבודה שלכם, את המקום שאתם גרים בו, אתם יכולים להחליף אותם. לא תמיד בקלות, ובין אם אתם מאמינים בכך או לא, אבל האפשרות לשנות את העולם תמיד קיימת. אולם רוב האנשים לא חושבים – תסלחו לי על הניו אייג'יות – להתחיל את השינוי בעצמם במקום לנסות באופן אוטומטי לשנות את החוץ. יש לנו נטיה אנושית מוזרה למדי לחשוב שעד שהדברים סביבנו לא ישתנו לא נרגיש יותר טוב והחיים שלנו לא יהיו טובים יותר. "אני אהיה שמחה אם רק תהיה לי מוכנית ספורט אדומה" (נו, קנית אחת, זה ריגש אותך לשבועיים, מה עכשיו?), "החיים שלי לא יהיו טובים עד שלא תהיה לי בת זוג" (נו, ועכשיו כשיש לך, הכל תותים? אתם לא רבים? היא לא עולה לך על העצבים לפעמים? זה מה שעושה אותך שלם?), "אם הוא רק יתנהג כמו בנאדם ולא כמו נכה רגשית הכל יהיה מושלם" (וכשהוא יתנהג כמו בנאדם, העולם יהיה מושלם? או ש"פתאום" יהיו בעיות אחרות?). אלה רק דוגמאות פשוטות מאוד למצבים בהם אנחנו תולים את האושר ואת השלמות של החיים שלנו, את המצב הרגשי שלנו במשהו שהוא חיצוני לנו. כלומר, אנחנו מתארים קשר של תלות - רק אם יקרה משהו, אז נהיה ככה וככה, כל זמן שהוא לא קורה, לא נהיה.


ובכן, תסלחו לי שוב, אבל ברוב הזמן זה בולשיט, והגיע הזמן לדבר על עצמאות רגשית.


במציאות, אופן החשיבה הזה הוא בדיוק מה שמשאיר את החיים כמו שהם ומונע מהם להשתנות ולהשתפר (מדובר בעיקרון – חשיבה של תלות לא מאפשרת שינוי כל זמן שהיא מתקיימת, השינוי והשיפור הם כמובן סובייקטיבים ודבר שיהיה שיפור עבור אדם אחד לא בהכרח יהיה שיפור עבור אחר). למה? משום שלרכז את כל המאמצים בלהסתכל החוצה ולנסות לשנות את מה שקורה שם מונע מאיתנו לראות את מה שקורה בפנים, בתוכנו. במקום להאשים את העולם ולהטיל עליו את האחריות, או לחכות שמשהו חיצוני יקרה, יש שאלות שיכולות לעזור הרבה יותר. "איך אני תורם לאופן שבו מתנהל העולם שלי?", "איך המחשבות, ההתנהגויות והפעולות שלי משפיעות על החיים שלי?", "מה אני מקבל מהחיים שלי כמו שהם עכשיו"?, "למה אני ממשיך באותן התנהגויות ואותם דפוסים שוב ושוב, גם אם הם לא עושים לי טוב"?. יש עוד.


החיים, הם אדישים, לא באמת איכפת להם מאיתנו. זה אולי מדכא לחשוב ככה, אבל זה נכון. והחיים ימשיכו להציב בפנינו נסיבות דומות עד שאנחנו נשתנה, כי הם לא יעשו את זה בשביל אף אחד. בנקודה הזו יש לנו שתי ברירות: אנחנו יכולים להגיב כמו שהגבנו עד עכשיו ולקלל שהמצב המחורבן הזה קורה לנו שוב, או שאנחנו יכולים להגיב אחרת ובמקום לנסות שוב לשנות את החוץ ולהתלונן על חוסר הצדק של הכל להחליט שאנחנו משתנים מבפנים, מתוכנו, והופכים להיות יותר עצמאיים רגשית.


אז מה זה בעצם עצמאות רגשית?


באופן פשוט, עצמאות רגשית היא היכולת לנהל את החיים, את רמות המתח ואת הרגשות שלנו גם בנסיבות קשות ומורכבות, עם מינימום השפעה חיצונית. העצמאות הזו מגיעה כשאנחנו בונים את עצמנו מבפנים החוצה, ולא מהחוץ פנימה. עצמאות רגשית היא מעין חוסן פנימי המאפשר לנו לדעת שנוכל לפגוש את הנסיבות, יהיו מה שיהיו, ולהתמודד איתן. הפילוסוף הדני סרן קירקגור קרא לזה "קפיצת אמונה" – אמונה שלא משנה מה העולם יזרוק עלי ועם מה הוא יפגיש אותי, נוכל להתמודד עם זה ולצאת שלמים בצד השני (לא, זה לא תמיד יהיה קל).

כדי שנוכל לעשות את זה אנחנו צריכים לקבל את עצמנו. לא במובן של לקבל את הפאקים והמגרעות שלנו ולחיות איתם, אלא פשוט להכיר בהם, כי רק ככה נוכל להתחיל שינוי. אם לא נדע שמשהו קיים, איך נוכל לשנות אותו? הידיעה הזו, שיש לנו דפוסים כאלה ואחרים שאולי פוגעים בנו ואולי מונעים מאיתנו שינוי רצוי, לא רק תאפשר לנו לבצע את השינוי, אלא גם תעזור לנו להיות יותר שלווים. איך זה יכול להיות שההכרה בדפוסים "בעיתיים" שלנו תקל עלינו? פשוט כי הם בשליטתנו, וזה אומר שאנחנו יכולים לשנות אותם, ולא תלויים רק בנסיבות. זה אומר שאנחנו נפרדים מהעולם ומאחרים ומצבי הרוח שלנו, התחושות והרגשות שלנו אינם תלויים בהם. זה אומר שאנחנו זוכים בעצמאות רגשית.


אני יודע, זה נשמע נהדר על הנייר, אבל ממש להוציא את זה לפועל זה משהו אחר. האמת היא שיותר נוח להמשיך בתגובות ובדפוסים הרגילים שלנו, גם אם אלה לא עוזרים לנו להיות שמחים יותר ומרוצים יותר. איזור הנוחות וכו'. ואפילו אם אנחנו כבר כן רוצים לשנות אותם, זה לא תהליך קל ולא תמיד אנחנו יודעים מאיפה להתחיל. אז הנה כמה דברים שיכולים לעזור לכם להתחיל את המסע שלכם לעצמאות רגשית:


1. אתם סך כל הבחירות שלכם – אולי זה לא דבר נעים לשמוע, בטח אם אתם לא מרוצים מהחיים שלכם, אבל אדם הוא סך כל הבחירות שלו בחיים. אדם הוא לא המקום שהוא נולד בו, לא מי שהורים שלו ולא מי שבן/בת הזוג שלו ולא הנסיבות בהן הוא חי – הוא מה שהוא בוחר לעשות עם כל הדברים האלה. המשמעות של זה היא לקיחת אחריות. זה לא אומר שעכשיו אתם צריכים להאשים את עצמכם בכל דבר רע שקרה לכם מהרגע שנולדתם, וזה גם לא אשמתכם שאלה היו הבחירות שלכם. הן היו כאלה כי היו לכם חוויות כאלה ואחרות שעיצבו אתכם ולימדו אתכם תגובות שעם הזמן הפכו לאוטומטיות. אבל, וזה החלק החיובי בסיפור, זה לא אומר שאתם חייבים להמשיך להשתמש בתגובות האלה. הדבר הראשון שאתם יכולים לעשות הוא פשוט לשים לב. קחו לכם יום לניסיון, ובמשך היום הזה אל תשנו כלום בהתנהגות שלכם, פשוט שימו לב לדרכים השונות בהם אתם מגיבים לסיטואציות שונות. הידיעה שאנחנו מגיבים באופן כזה או אחר והכרה של התגובות האוטומטיות שלנו פותחות לנו את האפשרות לשנות אותן.


2. הפסיקו לחשוב במילים כמו "צריך" ו"חייב" – כולנו לומדים במהלך החיים שאנחנו צריכים וחייבים כל מיני דברים. דברים קטנים כאלה כמו "אני צריך להיות שמח" או "אני חייב להצטיין בהכל", לא משהו רציני אתם יודעים. רוב הזמן, מחשבות שמתחילות ב"אני צריך..." הן אלה שמכתיבות את החיים שלנו ומנווטות אותם. כדאי לנו להכיר את המחשבות האלה ואת הקולות הפנימיים האלה (שברוב הפעמים משקפים אנשים אחרים ולא את העצמי האמיתי שלנו) כדי להפריד אותן מהעצמי האמיתי שלנו. זו הדרך להשתחרר מהציפיות של אחרים ולא להיות תלויים בהן. כשאנחנו מנסים לחיות חיים בהם אנחנו עומדים בכל הציפיות האלה, אנחנו לא חיים את החיים שלנו, אלא חיים של אחרים, וזה לא דבר נעים לאף אחד. לא תמיד אנחנו מודעים לזה שאנחנו מנסים לעמוד בציפיות של אחרים וחיים לפיהן, וכשאנחנו כן מודעים לזה, זה מעורר חוסר נוחות, חרדה, חוסר סיפוק וריקנות. התחושות האלה, לא נעימות ככל שיהיו (ובאמת שהן לא נעימות, אתם לא לבד), יכולות דווקא לעזור לנו משום שהן מסמנות לנו שיש פער גדול מדי בין החיים שאנחנו רוצים לאלה שאנחנו חיים בפועל – שאנחנו חיים לפי מה שהיינו צריכים וחייבים, ולא לפי מה שאנחנו באמת רוצים.


3. הכירו את עצמכם דרך מערכות היחסים החשובות שלכם – עצמאות רגשית מתפתחת דרך מערכות היחסים החשובות שלנו עם אחרים. הכוונה היא שאנחנו לא יכולים להכיר את עצמנו באמת עד שאנחנו לא מבינים איך אנחנו מתייחסים לאחרים משמעותיים ומתנהגים בתוך מערכות היחסים איתם. בני משפחה, האקס שלך, הגרושה שלך, הילדים שלכם, חברים. כל אלה מערכות יחסים קרובות, חשובות ומשמעותיות שבהן אנחנו יכולים לבחון ולהכיר את התגובות שלנו ואת דפוסי ההתנהגות שלנו בצורה הטובה ביותר. אלה מערכות היחסים עם הטריגרים המשמעותיים ביותר שמפעילים אותנו. גם כאן, יש חשיבות גדולה לתשומת הלב שלנו – אם נלמד לזהות את הטריגרים האלה, נוכל להבין טוב יותר את התגובתיות שלנו לאחרים וכיצד הם משפיעים עלינו. עצמאות רגשית לא אומרת שמעכשיו על הזין שלכם מה אחרים חושבים ואף אחד לא מעניין חוץ מכם. זה לא העניין בכלל. עצמאות רגשית משמעותה איזון בין קרבה רגשית למרחק, בצורה כזו שמאפשרת ויסות והסדרה של התחושות והרגשות שלכם גם בסביבה של אנשים שמפעילים את אותם טריגרים.


4. קחו אחריות – כשאנחנו מאשימים אחרים (או את העולם) בקשיים שלנו, אנחנו עושים עוד משהו, שהוא לא טוב במיוחד וממש לא עוזר לנו לשפר את החיים – אנחנו הופכים אותם לא רק לאשמים בקושי, אלא גם לאחראים לפתרון. וזו, רבותי וגבירותי, ההגדרה לתלות וחוסר עצמאות רגשית. אם אחרים אשמים בחרא שלנו, וגם אחראים על פתרונו, אנחנו נשארים תלויים בהם רגשית ופגיעים באופן מעורר חוסר נוחות מטריד. כדי לנהל טוב יותר את הרגשות, התחושות והחיים שלנו, אנחנו צריכים להגיע להבנה שאנחנו מי שנושאים באחריות. זה לא אומר שכולם חוץ מכם פטורים מאחריות ואין להם השפעה על מה שקורה לכם, רק שלכם יש את האחריות – והאפשרות – לשנות את זה. אל תחכו שמישהו יואיל בטובו לשנות את דרכיו, אולי זה לא יקרה לעולם, ואתם לא צריכים לסבול מזה. לקיחת האחריות מעניקה לכם שליטה (שכבני אדם זה משהו שאנחנו מאוד אוהבים) על מסלול החיים שלכם, במקום שמישהו אחר ישלוט בהם. זה נותן לכם להיות מודעים לאפשרויות שעומדות לרשותכם לשיפור המצב שלכם.


5. דעו איך עובד המוח שלכם – היה לי פעם מרצה שאמר ש"מה שאי אפשר למדוד לא קיים", אז הנה משהו שאפשר למדוד – דופמין וסרוטונין, שניים מהמוליכים העצביים שיש להם השפעה מכרעת על מצב הרוח שלנו, וממש אפשר למדוד אותם (כן, זה בדיוק שני אלה שתרופות נוגדות דיכאון [SSRI ו-SNRI] עובדות עליהם). על ידי הפרשה של שניהם, המוח שלנו עוזר לנו להיות שמחים יותר או פחות. ונחשו מה? גוף המחקר הקיים היום מראה שאין להם המון קשר למה שקורה בחוץ, אלא דווקא למה שקורה בפנים, בתוך הראש. ולפני שתקפצו ותגידו משהו על חיבוקים – זה אוקסיטוצין. סרוטונין ודופמין מופרשים בעיקר דרך מערכת החיזוק שלנו, ואנחנו כמעט מתנים את עצמנו להפריש יותר מהם (וכשיש יותר מהם אנחנו מרגישים טוב יותר) כשאנחנו משנים את האופן בו אנחנו חושבים על ותופסים את החוויות וההתנסויות שלנו. כלומר, גם אם עכשיו אתם חושבים שאין לכם שליטה על זה, אם לאורך זמן תשנו את צורת החשיבה שלכם פשוט תפרישו יותר דופמין וסרוטונין ו...תרגישו טוב יותר, בלי קשר לאחרים ולמה שקורה סביבכם. אנשים, נסיבות ומנהל הבנק שלכם לא יכולים לשלוט בכם (זה לא אומר שלא תהיה להם כלל השפעה כן?). אתם יכולים, ומותר לכם להרגיש מה שאתם רוצים, מה שקורה לכם, בין אם זה להיות ממש שמחים או ממש עצובים. מה שאתם מרגישים זה בסדר, וזה בידיים שלכם.


6. פנו לטיפול – אם אתם חווים תלות רגשית משמעותית ואתם מרגישים שהיא פוגעת בחיים שלכם באופן משמעותי, ולא מצליחים לשנות את זה לבדכם ולהגיע לעצמאות רגשית, פנו לטיפול. זה לא תמיד שינוי שקל לעשות לבד, ולא תמיד אפשר לשים לב לדברים שמפעילים אותנו. לפעמים נקודת מבט אובייקטיבית יכולה לעזור לנו לראות דברים אחרת. אתם יודעים, דבר שרואים משם לא תמיד רואים מכאן.

129 צפיות0 תגובות

Commentaires


bottom of page