באופן אובייקטיבי, החיים שלנו הולכים ונעשים טובים יותר. ולמרות זאת, יותר ויותר אנשים מרגישים תקועים, חסרי תקווה, בודדים ומנוכרים מהסביבה שלהם. מכרסמת בהם תחושה של ריקנות וחרדה, שכדי להרגיש אותה לא צריך להיות מאובחנים עם דכאון.
מגיל צעיר מחנכים אותנו שאנחנו צריכים להיות שמחים, ולעיתים נדמה שאנחנו חיים בחברה שעסוקה כמעט באובססיביות במרדף אחרי האושר. בשלב מסוים אנחנו עוצרים ומסתכלים על החיים ושואלים את עצמנו "זה הכל? זה כל מה שיש?"
מה שחוזה את הייאוש הזה והתחושות האלו, שמובילות יותר ויותר אנשים לפנות לטיפול, הוא דווקא לא מחסור באושר אלא דבר אחר, גדול ועמוק יותר.