אשמה והחיים שלכם - איך להתגבר על תחושת אשמה יומיומית ואשמה קיומית

אשמה, כולנו חווים אותה, ולכולנו היא לא נעימה. אבל מה בעצם אנחנו חווים כשאנחנו מרגישים אשמים? מה זה בכלל? ואיך זה משפיע על החיים שלנו? כמו שאר הרגשות הלא נעימים, אשמה יכולה לעזור לנו להבין את עצמנו ואת חווית החיים שלנו טוב יותר, ואם נהיה מוכנים רק לרגע לעצור ולדבר איתה, יש מצב שהיא תוכל ללמד אותנו משהו ודווקא להפוך את החיים שלנו לטובים יותר. אני יודע שזה אולי נשמע מוזר קצת, איך דבר כל כך לא נעים יכול לעזור לנו? אבל תלכו איתי רגע, תקראו עד הסוף.

אשמה היא חוויה רגשית מורכבת המשקפת את עומק החוויה האנושית שלנו. היא מחברת בין הערכים שלנו, המעשים שלנו, ההבנה המוסרית שלנו והאופן שבו אנחנו (חושבים ומרגישים שאנחנו) צריכים להתנהג. היא רגש פנימי עמוק שמתעורר כשאנחנו מרגישים שפגענו, התנהגנו בניגוד לערכים שלנו או  שלא עמדנו בציפיות שלנו מעצמנו.

בניגוד לבושה ומבוכה, אשמה יכולה להופיע גם אם אף אחד לא ראה, לא שמע ולא ידע בכלל שעשינו משהו. היא רגש פנימי שמבוסס על עצמנו בלבד. גם אם אף אחד לא האשים אותנו בכלום וכולם אומרים שהכל בסדר ושאנחנו מושלמים, גם אז אנחנו עדיין יכולים להרגיש אשמים.

לתחושת אשמה יכולים להיות שני סוגים של גורמים:

• גורמים פנימיים – ערכים אישיים, סטנדרטים עצמיים גבוהים, מצפון מוסרי

• גורמים חיצוניים – ציפיות חברתיות, נורמות חברתיות, מערכות יחסים

באופן כללי, אנחנו יכולים לחשוב על שני סוגים של אשמה – אשמה יומיומית "רגילה", ואשמה קיומית.

אשמה יומיומית

אשמה יומיומית היא האשמה שרובנו חווים באופן יחסית תדיר, הנובעת מהתנגשות בין הערכים הפנימיים שלנו, הציפיות שלנו מעצמנו והציפיות של החברה, לבין מעשה ספציפי שעשינו. אם שכחתי משהו או טעיתי או לא עשיתי משהו, אני ארגיש אשמה באופן מובחן מול הדבר הספציפי הזה.

אשמה כזו יכולה להופיע במגוון רחב מאוד של היבטים בחיים שלנו, למשל:

• קשרים בין אישיים (רומנטיים או לא) – למשל אם שכחתי את יום ההולדת של יעל, אני עלול להרגיש שאני לא מעניק מספיק תשומת לב, חווה כאב רגשי על פגיעה אפשרית באחר ועלול לחוות תחושה ש"אני לא חבר/בן זוג מספיק טוב".

• אשמה הורית – אמא או אבא שעובדים שעות ארוכות עלולים להרגיש אשמה על כך שהם מבלים מעט מדי זמן עם ילדיהם ולא מעניקים להם מספיק חום, אהבה ודאגה, עלולים לחוות קונפליקט בין קריירה והורות ולחוות לחץ בגלל איזון "לא מושלם".

• אשמה מקצועית – עובד שעשה טעות בפרוייקט חשוב או שבגלל מעשה שלו היתה פשלה רצינית ירגיש אחריות על הטעות, ידאג להשלכות של הטעות על עצמו ואולי על חברי הצוות שלו ועלול להרגיש אשמה שהוא לא מקצועי מספיק.

• אשמה מוסרית – למשל ידיעה על מעשה לא חוקי של חבר (או של עצמנו) יכולה להוביל לקונפליקט בין נאמנות לחוק או מוסר, ועלולה לפתח חרדה מההשלכות של בחירות שאנחנו עושים.

אשמה קיומית

בניגוד לאשמה יומיומית, אשמה קיומית לא בהכרח קשורה ל- או נובעת ממעשה מסוים. היא חוויה עמוקה יותר ומתמשכת הנובעת מתחושת אחריות על עצם הקיום שלנו, על הבחירות שלנו, ועל האופן בו אנחנו מממשים את הפוטנציאל שלנו. את המקורות הפילוסופיים שלה אפשר למצוא אצל הוגים כמו ז'אן פול סארטר (האדם נולד להיות חופשי), מרטין היידגר (המודעות לאחריות האישית לעיצוב החיים) ואלבר קאמי (עימות עם משמעות החיים).

לאשמה קיומית ישנים שלושה מימדים עיקריים:

מודעות למוות – ההכרה בכך שהחיים הם סופיים וכולנו נמות במוקדם או במאוחר, בזמן, מקום ודרך לא ידועים. ההכרה הזו יכולה להוביל למוטיבציה לחיות את החיים שלנו באופן מלא ואותנטי, אך באותה המידה אם אנחנו מרגישים שאנחנו לא עושים את זה היא עלולה להוביל לחרדה מפני בזבוז זמן.

אחריות אישית – ההבנה שאנחנו האחראים הבלעדיים על החיים שלנו ועל הבחירות שלנו. אין גורל קבוע ואין לנו תירוצים. אף אחד לא יכול לבחור במקומנו ואף אחד לא יכול להציל אותנו מהבחירות של עצמנו. זו אחריות כבדה ולעיתים מעוררת חרדה. כל רגע הוא הזדמנות לבחירה מודעת – בין אם מדובר בארוחת בוקר או שינוי גדול בקריירה – ובחירה יכולה להעמיד אותנו בפני תחושת חוסר וודאות ואיך נדע שזו הבחירה הנכונה?

פוטנציאל שלא מומש – כאן מסתתרת השאלה העמוקה והקשה (מאוד) האם אני חי את החיים המלאים שלי באופן שבו אני רוצה לחיות אותם, או שמא אני חי לידם? השאלה הזו עלולה לעורר תחושת כאב על הזדמנויות שלא ניצלנו, בחירות שעשינו והכרה בכך שבעצם כל בחירה שלא נעשתה היא "מוות" של אפשרות אחרת שהיתה יכולה להיות.

גם אשמה קיומית יכולה להופיע במגוון רחב של תחומים, למשל:

• בקריירה – אדם שעובד בעבודה שהוא לא אוהב עלול להרגיש אשמה קיומית על כך שהוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו ולא פועל באופן אותנטי. זה יכול להעלות שאלות כמו האם אני חי את החיים האמיתיים שלי? מה המחיר של הבחירות שלי? האם אני מוותר על עצמי למען נוחות זמנית?

• ביחסים בין אישיים – אדם המפחד ליצור קשר אינטימי אמיתי, עלול להרגיש אשמה על כך שהוא לא מאפשר לעצמו חיבור עמוק ואינו מרשה לעצמו עומק ריגשי.

ההבדלים בין אשמה יומיומית לאשמה קיומית:

אשמה יומיומית	אשמה קיומית
ממוקדת במעשה ספציפי	ממוקדת במהות הקיום
קשורה בעיקרה לנורמות וציפיות חברתיות	קשורה לבחירות עמוקות
תחושה של "עשיתי משהו רע"	תחושה של "אני לא חי באופן מלא"

אוקיי, כל זה נשמע מדכא למדי ואני בכלל אמרתי שאשמה יכולה דווקא לעזור לנו. איך? אשמה היא תחושה לא נעימה, וכמו כל התחושות הלא נעימות התגובה האוטומטית שלנו היא לנסות להתרחק ממנה כמו שאנחנו יכולים. העניין הוא שהיא כמו צל, אם ננסה לברוח ממנה על ידי הסחות דעת (למשל צריכת אלכוהול או הסחות דעות מקומיות וקצרות טווח) היא אולי תיעלם לרגע, אבל תחזור מיד. למעשה, ישנו סיכוי סביר שהיא תחזור חזקה יותר, כי הבריחה המקומית אולי משכיחה לרגע את האשמה, אבל מייצרת אשמה חדשה, חזקה יותר, על כך שאנחנו לא מתמודדים.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

קודם כל, לזכור שזה בסדר – אם אתם מרגישים אשמים זה רק אומר שאתם אנושיים.

נסו לא להתרחק כל כך מהר מהתחושה הלא נעימה ונסו לשאול עליה שאלות – למה אני מרגיש כמו שאני מרגיש? האם זה קשור למעשה ספציפי (אשמה רגילה) או למשהו עמוק וגדול יותר (אשמה קיומית)?

1. קבלה מודעת

• הכרה בחופש האישי שלכם – אתם יכולים לבחור. גם במצבים הכי קיצוניים, אתם יכולים לבחור.

• לקיחת אחריות על הבחירות – אף אחד לא יכול לבחור במקומכם. הבחירות שלכם הן שלכם בלבד. לא של אמא או אבא, לא של בני/בנות זוג, לא של הילדים שלכם, לא של חברים, שלכם. אלה החיים שלכם ולא של אף אחד אחר, ואתם אחראיים להם. זכרו שהרוב המוחלט של הבחירות שאתם עושים הן הפיכות, גם אם ההשלכות שלהן משמעותיות וקשות, בחירות אפשר תמיד לנסות לשנות.

  
  

2. פעולות מכוונות

• זיהוי ערכים אישיים – תחושת אשמה היא במרבית הפעמים תוצאה של התנגשות בין ההתנהגות שלנו בפועל לבין הערכים שלנו. תכלס, חלק גדול מאיתנו מסתובב בעולם בלי שעצרנו לחשוב מה בדיוק הערכים שלנו. לזהות מה הערכים שלכם, אלה שאתם רוצים שינחו אתכם בעולם, יכול לעזור להבין היכן מתרחשת ההתנגשות הזו בין הערכים לפעולות.

• יצירת תכנית חיים אותנטית – זיהיתם את הערכים שלכם ואת הפעולות שמתנגשות איתם ומולידות אשמה? מצוין, בשלב הזה אתם יכולים להתחיל לחשוב מה ואיך לשנות. זה לא דבר קל, אבל הוא אפשרי והוא נתון לבחירה שלכם.

  
  

3. התבוננות פנימה

• חמלה אישית – אתם רק בני אדם. באמת. אתם לא איש הפח. ובני אדם טועים, וזה בסדר, ובני אדם גם לפעמים פוגעים בבני אדם אחרים, וגם זה בסדר. גם אם טעיתם, פגעתם, שכחתם, בחרתם משהו שאולי אתם מתחרטים עליו עכשיו, אל תהיו קשים מדי עם עצמכם. במקום לאכול לעצמכם את הראש תגידו "אני בנאדם, וזה בסדר ש.... ועכשיו אני יכול ללמוד מזה איך לבחור אחרת לטובת עצמי של העתיד".

  
  

• יומן אישי – כן, זה הכי גיל 14, אבל זה אשכרה יכול להועיל. קחו מחברת (באמת שזה עדיף מיומן דיגיטלי) ונסו לכתוב בסוף כל יום את התחושות שלכם. ספרו לעצכם מה קרה היום, מה עשיתם ואיך הרגשתם. תהיו אמיתיים. להוריד את זה לדף יוכל לעזור לכם לזהות טוב יותר ולהבין היכן מתרחשות ההתנגשויות שמובילות לאשמה.

  
  

• הכרת תודה – נכון, זה אולי קיטש, אבל כולם צריכים קצת קיטש בחיים. אשמה יכולה לצבוע את העולם שלנו בשחור, ולגרום לנו לשכוח שיש גם דברים טובים. ביומן שלכם, תזכירו לעצמכם את הדברים הטובים האלה.

  
  

• שם קוד מדיטציה – אני לא מתכוון בהכרח למדיטציה הזו שיושבים ישיבת לוטוס ומזמזמים מנטרות. לכל אחד יכולה להיות המדיטציה שלו. זה יכול להיות ממש מדיטציה, זה יכול להיות תרגול מיינדפולנס (לא, זה לא אותו הדבר), זה יכול להיות ריצה, שחיה או כוס יין לבן במרפסת מול השקיעה (או הזריחה אם אתם ממש אנשים של בוקר). הדבר החשוב הוא לקחת זמן לעצמכם, שבו אתם עושים בשביל עצמכם ולא בשביל אף אחד אחר. לפחות רבע שעה ביום, תשימו את העולם בצד לרגע ותדאגו לכם.

  
  

• האנשים שמקיפים אתכם – זה נכון שאשמה יכולה להופיע גם בלי קשר לסביבה שלנו, אבל הו כמה שהסביבה יכולה לתדלק אותה. אנשים מסוימים יכולים להיות כמו דלק למדורה עבור האשמה שלכם. אנשים שלא עושים לכם טוב, שיורדים עליכם, שמזינים את ההרגלים שאתם רוצים לשנות, שאומרים או רומזים שאתם לא בסדר כי אלוהים יודע מה, הם לא אנשים שכדאי שיהיו ליד האשמה שלכם, או לידכם בכלל. נסו להרחיק מעצמכם אנשים כאלה, ולקרב אל עצמכם אנשים שמקבלים אתכם, שלא שופטים אתכם, שעושים לכם נעים וטוב ודווקא עוזרים לכם להתקרב לבחירות שאתם מעוניינים בהן.

4. פנו לטיפול - אשמה היא לא הכרח בחיים שלכם, אם אתם לא מצליחים להתגבר עליה בעצמכם, פנו לטיפול. אשמה מוזנחת יכולה להוביל לתקיעות בחיים, מה שמוביל לתסכול וקושי גדולים יותר, ועלול להתפתח לדיכאון של ממש. אתם לא חייבים לחיות ככה, אפשר אחרת.