מחקר: דיכאון אינו תוצאה של חוסר איזון כימי

אין בכתוב המלצה להפסיק ליטול תרופות נוגדות דיכאון מבלי להתייעץ ראשית עם הרופא המטפל

על פי מחקר חדש וראשון מסוגו, אשר התפרסם בשבוע שעבר בכתב העת Molecular Psychiatry, דיכאון ככל הנראה אינו תוצאה של חוסר איזון כימי במוח, ובאופן ספציפי יותר – ככל הנראה אינו תוצאה של רמות סרוטונין לא מאוזנות.

"תיאוריית הסרוטונין" אינה חדשה - מדובר ברעיון שעלה כבר בשנות ה-60 של המאה הקודמת. הרעיון המרכזי בבסיס תיאוריית הסרוטונין הוא שדיכאון הוא תוצאה של רמות סרוטונין נמוכות במוח. לפיכך, אם נוכל לשלוט ברמות הסרוטונין ולאזן אותן, נוכל להעלים את הדיכאון.

למרות שמדובר ברעיון שמלווה אותנו כבר יותר מחצי מאה, הוא תפס תאוצה משמעותית רק בשנות ה-90 עם שיווקן של תרופות לטיפול בדיכאון ממשפחת ה-SSRI (מעכבי קליטה חוזרת בררניים של סרוטונין – Selective reuptake inhibitors serotonin) וקיבל גיבוי של גורמים רשמיים כגון ה-APA, ומקודם באופן מעשי על ידי אינספור רופאים וגורמי תקשורת. התוצאה היא קפיצה לא פחות מדרמטית במספר האנשים הנוטלים תרופות נוגדות דיכאון משום שהם מאמינים שמשהו במוח שלהם לא בסדר. באנגליה למשל, אחד מכל שישה אנשים נוטל תרופות נוגדות דיכאון (נכון לשנת 2019).

כל זאת, למרות שלאורך השנים אנשי אקדמיה ופסיכיאטרים מובילים בעולם טענו שאין מספיק ראיות מדעיות מבוססות התומכות בתיאוריית הסרוטונין וברעיון שדיכאון הוא תוצאה של רמות סרוטונין נמוכות.

במחשבה ראשונה, עצם העובדה שתרופות נוגדות דיכאון ממשפחת SSRI עובדות על מנגנוני סרוטונין תומכות בתיאוריה הזו. אך חשוב לזכור כי רק בגלל שתרופות אלה מעלות באופן זמני את רמות הסרוטונין, אין זה מראה על קשר סיבתי הפוך ולא מצביע עובדתית על כך שדיכאון נגרם מרמות נמוכות של סרוטונין. זו טעות לוגית משום שרק בגלל ש-X משפיע על Y, אין זה אומר ש-Y הוא תוצאה של X.

יתרה מכך, ישנם הסברים אחרים להשפעה שנוגדי דיכאון – למשל שההשפעה של נוגדי דיכאון אינה שונה באופן מובהק מאשר השפעת פלצבו, וכי לנוגדי דיכאון ישנה השפעה מקהה כללית על רגשות.

מאז שנות ה-90 נעשה מחקר רב על מערכת הסרוטונין והקשר האפשרי שלה לדיכאון, אך המידע המצטבר לא נאסף אף פעם באופן שיטתי עד עכשיו. המחקר הנוכחי אסף באופן שיטתי ובחן את המידע שהתקבל ממחקרים שונים שנעשו לאורך הזמן בתחומים השונים של מערכת הסרוטונין, וביניהם – רמות סרוטונין במוח (ותוצרי פירוק סרוטונין בנוזל המוח והדם), קולטני סרוטונין, נשאי סרוטונין, הורדה מלאכותית של רמות סרוטונין ושונות גנטית.

תוצאות המחקר הנוכחי - שניתח כאמור כמות מידע עצומה ממחקרים רבים בהיבטים שונים של מערכת הסרוטונין והקשר האפשרי שלה לדיכאון – מצביעות על כך שתיאוריית הסרוטונין אינה נכונה ואינה נתמכת מדעית, וכי דיכאון ככל הנראה אינו נגרם בשל חוסר איזון כימי במוח, ובאופן ספציפי ככל הנראה אינו נגרם על ידי רמות סרוטונין נמוכות. מתוך המחקרים השונים שנבחנו, שניים בלבד הצביעו על אפקט עם מובהקות חלשה: 1. מחקר אחד שבו נמצא קשר חלש בין הורדת רמת סרוטונין באופן מלאכותי לבין דיכאון (הקשר נמצא רק בתת קבוצה של אנשים עם היסטוריה משפחתית של דיכאון, אך לא בשאר קבוצות המשתתפים) 2. מחקר שבדק את השפעת הגן שאחראי על ייצור נשאי סרוטונין, ומצא קשר בין רמות נמוכות של אותו גן לבין אירועי חיים מלחיצים (יש לשים לב כי במקרה הזה מדובר בקשר עקיף, ולא ניתן להסיק באופן ודאי כי יש קשר בין הגן המדובר לדיכאון שכן ישנו גורם מתווך).

תיאוריית הסרוטונין היא אחת התיאוריות הביולוגיות המשפיעות והנחקרות ביותר על מקורותיו האפשריים של דיכאון. המחקר הנוכחי מצביע על כך שהיא אינה נתמכת על ידי ראיות מדעיות, ומעמיד בספק את הבסיס לשימוש בתרופות נוגדות דיכאון. רוב התרופות נוגדות הדיכאון הנמצאות בשימוש כיום פועלות באמצעות ההשפעה שלהן על סרוטונין, וחלקן גם באמצעות השפעה של נוירואדרנלין, אולם ישנה הסכמה רווחת כי לאחרון מעורבות קטנה אף יותר מזו של סרוטונין. למרות זאת, אין הסבר פרמקולוגי כיצד נוגדי דיכאון בדיוק משפיעים על דיכאון. אם אותן תרופות נוגדות דיכאון משפיעות כאפקט פלצבו, או על ידי הקהיה כללית של רגשות, לא בטוח שהן מועילות יותר מאשר כדורי סוכר.

יתרון אפשרי אחד לתפיסה שדיכאון הוא הפרעה ביולוגית הוא הפחתת הסטיגמה, אך למעשה גוף המחקר הקיים מראה שההיפך הוא הנכון, וכי אנשים שמאמינים שהדיכאון שלהם הוא תוצאה של חוסר איזון כימי פסימיים יותר באשר ליכולת ההתמודדות שלהם.

חשיבותו הגדולה של המחקר הנוכחי היא בכך שהוא מדגיש את העובדה שהרעיון כי דיכאון נובע מחוסר איזון כימי הוא היפותטי בלבד ואינו נתמך, נכון להיום, באופן מדעי. וכי אין לנו הבנה מלאה של התוצאות האפשריות של העלאת רמות הסרוטונין במוח באופן מלאכותי על ידי תרופות נוגדות דיכאון. יתרה מכך, אם דיכאון הוא אינו תוצאה של חוסר איזון כימי, מדובר במצב אנושי טבעי ולא מחלה, וייתכן כי יש לנו יותר השפעה ממה שאנחנו חושבים על יכולת ההתמודדות איתו.

אם אתם נוטלים תרופות נוגדות דיכאון, חשוב מאוד שלא תנסו להפסיק את נטילתן ללא התייעצות וליווי של הרופא שלכם.