יש משפטים שמטופלים אומרים לי שנחרטים לי בזיכרון. לרוב מדובר במטאפורות מופלאות בפשטותן ודיוקן, כמעט פיוטיות ובעלות פונטציאל לשעות של שיחה וניתוח. אבל לפעמים לא צריך שעות של שיחה וניתוח, לפעמים כל מה שצריך באותו הרגע הוא המשפט. השיחה והניתוח יגיעו מאוחר יותר, כשהזמן לכך יבשיל.

"החיים הם אוסף של מצבי צבירה משתנים שבאים והולכים"

את המשפט הזה אמר לי השבוע ר', מטופל ותיק שלי שמשפטים שאמר תופסים חלק מכובד מהזיכרון שלי. למשפט הזה יש משמעות אישית עבור ר', אבל הוא נשאר איתי גם הרבה אחרי הפגישה שלנו והמשיך להדהד לי בראש, להעמיק במחשבה ולהתחבר למושגים ורעיונות אחרים בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית ובפילוסופיה. הוא הזכיר לי שיעורי כימיה מכיתה ז', את מרטין היידגר ואת ג'ים מוריסון. שלושה דברים שאין ביניהם קשר, לכאורה.

אקסיומה בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא שאנחנו נזרקים אל תוך החיים והעולם, והיא מבוססת על המושג Thrownness אותו תבע הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר. למושג הזה אין תרגום מוצלח לעברית ולכן אמשיך להשתמש במושג באנגלית ואנסה להסביר אותו בהמשך. אקסיומה נוספת בפסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית היא שיש לנו שליטה מוגבלת בלבד על הקיום שלנו, המלא בדברים שמחוץ לשליטה שלנו. למשל עצם תחילת הקיום שלנו – לידה, וגם סופו של הקיום שלנו – מוות, הם שני דברים מהותיים שלא נמצאים בשליטתנו ואינם תלויים בנו (להוציא מקרים של התאבדות). במילים אחרות, הם דברים שנמצאים מחוץ לטווח הבחירה והחופש שלנו.

כימיה קיומית

בכימיה, "מצב צבירה" הוא מושג המתאר מצב בסיסי של חומר בעולם. יש כמה מצבי צבירה בסיסיים – מוצק, נוזל, גז. יש גם מצבי צבירה נוספים כמו למשל פלזמה או מוצק גבישי. כל חומר יכול להיות בכל מצב צבירה (לפחות בכל אחד מהמצבים הבסיסיים). מצבי הצבירה הם גם האופן שבו אנחנו מכירים חומרים בעולם – מים הם נוזל, ברזל הוא מוצק, חמצן הוא גז. אבל כל חומר יכול לשנות את מצבו, ואפילו נתנו שם לשינויים האלה – התכה, רתיחה (או התאדות), יינון (מעבר מגז לפלזמה). המעבר של חומר ממצב צבירה אחד לאחר תלוי בגורמים כמו טמפרטורה ולחץ.

מים, למשל, מוכרים לנו כנוזל אבל ישנו את מצבם לגז בטמפרטורה של 100 מעלות בלחץ של אטמוספירה אחת. ככל שהלחץ נמוך יותר כך תידרש פחות אנרגיה כדי לשנות את מצב הצבירה ולכן על פסגת האוורסט למשל המים ירתחו ויהפכו מנוזל לגז בטמפרטורה של 71 מעלות בלבד.

אבל אם נצא רגע מעולם הכימיה וניקח את המושג מצב צבירה איתנו, נוכל לחשוב גם על החיים שלנו כרצף של מעברים בין מצבי צבירה שונים, המשתנים בהתאם לתנאים. לכל אחד מאיתנו ישנו מצב צבירה בסיסי, הנתונים שאיתם ולתוכם אנחנו נולדים ולצורך העניין נשווה אותם ללחץ של אטמוספירה אחת. כמו חומרים בעולם, גם אנחנו (כל אחד בנפרד ובאופן שונה) מתנהגים בצורה טיפוסית בתנאי הבסיס. אבל כשהתנאים משתנים, אנחנו מגיבים להם אחרת – כשם שמים מתנהגים אחרת ונקודת הרתיחה שלהם שונה בין ים המלח לפסגת האוורסט (הבדל של 30 מעלות בדיוק), גם ההתנהגות שלנו משתנה בהתאם לנסיבות והתנאים הסביבתיים. אך בהפוך מכימיה, ככל שהלחץ עלינו גדול יותר, כך נקודת הרתיחה שלנו תהיה נמוכה יותר. חשופים ליותר אירועים מעוררי לחץ? שיווי המשקל שלכם יתערער בקלות יותר. או במילים אחרות, תידרש פחות אנרגיה כדי לשנות את מצב הצבירה שלכם.

היידגר הכימאי

מרטין היידגר היה אחד הפילוסופים החשובים של המאה ה-20. הוא למד תאולוגיה בפרייבורג ולאחר מכן למד שם פילוסופיה. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בפסיכולוגיזם, כך שאי אפשר לחשוד בו ככימאי. למרות זאת, אפשר לעשות מעין סינתזה בין מושגים שהוא העניק לנו בחשיבתו לבין מושגים מעולם הכימיה.

אחד המושגים המרכזיים בהגותו של היידגר הוא Thrownness (בגרמנית Gewoehenheit), מושג המתאר את מצבו הקיומי של האדם כמושלך אל תוך העולם, ומציין את הטבע השרירותי והבלתי ניתן לזיהוי שמחבר את העבר להווה וממקם אותנו בהווה. העבר שלנו מגדיר מי אנחנו ואיפה אנחנו בהווה, ונקודת המוצא של העבר שלנו – הלידה – היא באופן מוחלט לא בחירה שלנו. אם נחזור לעולם הכימיה, במובן מסוים זה מצב הצבירה הבסיסי של כל אחד מאיתנו כאינדיבידואל (והמצב הבסיסי הזה שונה בין אדם לאדם משום שכל אחד מאיתנו נזרק [thrown] לעולם אחר). מצב הצבירה הבסיסי הזה קשור גם לשני מושגים היידגריאניים אחרים – State of mind (בגרמנית Befindlichkeit) ו-Mood (בגרמנית Stimmung).

State of mind תורגם על ידי ויליאם ריצ'רדסון ל"כבר-מצא-את-השמיות-של-עצמו" (already-have-found-onself-there-ness). לא הניסוח האלגנטי ביותר שמישהו היה יכול לחשוב עליו, אבל הוא מבטא מחשבה שהאדם תמיד כבר נמצא במקום כלשהו, ובאופן ספציפי יותר האדם נמצא "שם" בכל רגע נתון. ה"שם" המדובר הוא הקיום בעולם (being-in-the-world) עליו מדבר היידגר. בנוסף, בכל רגע אנחנו נמצאים גם ב-mood מסוים. כוונתו של היידגר היא לא למצב רוח כמו שאנחנו מכירים אותו, אלא לתחושת פאתוס חזקה, תשוקה של הנפש, דבר שתוקף ומפליא אותנו ואנחנו נמצאים בתוכו. אותן תשוקות הן לא איזה צבע פסיכולוגי שצובע ישות רציונלית, אלא דרכים בסיסיות בהן אנחנו מכוונים לעולם. ואכן, מעבר לכך שהפירוש המילולי של Stimmung הוא מצב רוח, זה גם מושג במוזיקה שפירושו לכוון. אנחנו מכוונים לעולם, אם כך, דרך מצבי הרוח שלנו.

זו דרך פשוטה יחסית להבין טענה מרכזית של היידגר – אנחנו לא יכולים להתקיים באופן עצמאי ובנפרד מהיחסים שלנו עם העולם, ומערכת היחסים בנינו לבין העולם היא עניין של מצבי רוח ולא של הסתכלות רציונלית.

אם אנחנו מקבלים את האמור, מצב הצבירה הבסיסי שלנו קשור קשר הדוק ליחסים שלנו עם העולם ומושפע מהם. במילים אחרות, הדברים שקורים בעולם, שאנחנו חלק בלתי נפרד ממנו והוא חלק בלתי נפרד מאיתנו, משפיעים על מצב הצבירה שלנו ובכוחם לשנות אותו.

כל זה יכול להישמע מדכא למדי. אנחנו נזרקים אל העולם? העבר מגדיר את ההווה שלנו? הכל דטרמיניסטי ולא תלוי בנו? לא בדיוק.

אנחנו לא רק נזרקים בחוסר רחמים אל תוך העולם, אנחנו יכולים גם לזרוק את עצמנו מחוץ למצב ההזרקות הודות ליכולת שלנו להבין. בתפישתו של היידגר הבנה היא פעולה – הבנה כיצד לעשות משהו או לתפעל משהו. הבנה היא בעלות על יכולת (כלשהי) והאדם האותנטי מאופיין באמצעות היכולת (או הפוטנציאל) להיות (to be). אם כך מצב הצבירה שלנו לא מוגדר רק על ידי ההזרקות אלא גם באמצעות היכולת שלנו לפעול עליה באמצעות לקיחת בעלות על האפשרויות שלנו ופעולה במצבים קונקרטיים, ועל ידי כך לייצר ולהיות אחראיים לתנועה שלנו. אותה תנועה היא מה שהיידגר קורא לו Projection – הטלה של עצמנו אל העתיד מתוך הבנה של המצב (צבירה) שלנו והאפשרויות העומדות בפנינו. ההטלה (שיכולה לנבוע רק מתוך הבנה) היא החוויה שהיידגר הגדיר כחופש. עבור היידגר חופש הוא לא רק רעיון פילוסופי אבסטרקטי, הוא החוויה של האדם שמפגין ומממש את הפוטנציאל שלו באמצעות פעולה על העולם, ועבור היידגר לפעול באופן כזה הוא להיות אותנטי.

באמצעות היכולת שלנו להטיל את עצמנו – החופש שלנו – אנחנו יכולים להשפיע על מצב הצבירה שלנו ולכוון את התנועה והשינויים בין מצבי צבירה.

החיים, אם כך, הם אוסף של מצבי צבירה משתנים, אבל הם לא באים והולכים סתם כך, יש לנו יכולת להשפיע עליהם ולכוון אותם.

איך ג'ים מוריסון קשור לזה? מספרים שמוריסון כתב את Riders on the storm אחרי ששמע הרצאה שעיקרה היה פילוסופים בעלי

חשיבה ביקורתית על הפילוסופיה המסורתית וביניהם היידגר. אם שמים לב לפזמון של השיר, אפשר להניח שהסיפור כנראה נכון:

Into this house we're born Into this world we're thrown Like a dog without a bone An actor out on loan