top of page

אובדן, אבל ושכול

אובדן הוא חלק בלתי נפרד מהחיים. האובדן הגדול ביותר והמאיים ביותר, כך נוטים לחשוב, הוא מוות, שכול. אך לצערנו, החיים מלאים בחוויות אובדן אחרות, חלקן גדולות וקשות כמו למשל גירושים, אובדן הריון, פיטורים ועוד, וחלקן "קטנות" ויום יומיות יותר - פרידה מאנשים שהיו חלק מהחיים שלנו, מזיכרונות, מחוויות שעברנו במהלך היום ועוד. למעשה, כל שינוי בחיים שלנו מערב בתוכו סוג של אובדן - אובדן של מה שהיה ולא יהיה עוד. כל שינוי הוא מוות קטן.

כל אחד מאיתנו מתמודד עם אובדן באופן שונה. רוב הזמן, רובנו עושים את זה באופן מוצלח. אבל למרות זאת, חווית אובדן יכולה לעיתים להיות חוויה מטלטלת ומערערת ולהוביל למשבר, בעיקר כשמדובר באובדן של דבר משמעותי ובטח אם מדובר באובדן שהתרחש באופן פתאומי.

המשותף לחוויה של סוגי האובדן השונים הוא שמרכיב משמעותי בתחושת הזהות העצמית שלנו אינו קיים יותר, ולכן, מעבר לתחושת הכאב והגעגוע, מתרחש גם שינוי סטטוס כפוי ושאינו תלוי בנו - למשל מאדם נשוי לאלמן, מאדם שיש לו הורים ליתום, מאדם עובד למובטל ועוד. בנוסף, בעקבות האובדן יכול להתרחש פעמים רבות שינוי בשגרה – הפיכה להורה או מפרנס יחיד למשל, מחייבת את האדם לשנות את סדר היום באופן מהותי. אלה מכניסים לחיים שלנו מימד מוגבר של אי ודאות והתמודדות עם עתיד לא ידוע שעלולים לגרום לתחושות קשות של דאגה, פחד, חרדה, כעס ועוד. במקרים של אובדן כתוצאה ממוות, יכול להופיע גם כעס על המת הנובע מתחושת נטישה, או תחושת אשמה קשה על כך שלא הצלנו או עזרנו לאותו האדם (גם אם לא יכולנו).

דבר נוסף המשותף לסוגי האובדן השונים הוא שעלינו לאפשר לעצמנו זמן להתאבל על האובדן. בין אם מדובר בפטירה של אדם קרוב, פרידה מבן או בת זוג, פיטורין או כל אובדן משמעותי אחר – אנחנו צריכים לאפשר לעצמנו זמן לעכל ולעבד את המצב המורכב ואת מגוון הרגשות שהוא מציף בנו. רבים מאיתנו "מנסים להיות גיבורים" ומצפים מעצמם להמשיך להרגיש טוב ולהמשיך לתפקד כרגיל גם אחרי אובדן "קטן", ואף תוקפים את עצמם ומרגישים כעס עצמי ותסכול בעקבות תחושות עצב, געגוע או עלבון. אותה מתקפה לא רק שאינה תורמת דבר, אלא מחמירה את המצב ומקשה עוד יותר על ההתמודדות עם האובדן והרגשות הקשים שעולים בעקבותיו, ועלולה להשלכה של אותם רגשות על מצבים ואנשים שאינם קשורים כלל לאובדן אותו חווינו.

אובדן, אבל ושכול

אין ספק שחוויות אובדן באופן כללי, וכאלה הקשורות במוות של אדם קרוב באופן ספציפי, הן חוויות קשות ומורכבות, שההתמודדות איתן לוקחת זמן. לא פעם, הכאב הגדול ותחושת הריקנות שעלולה להופיע אינם מרפים, עולים כל גדותיהם ופוגעים בתפקוד היום יומי.

במקרים רבים פניה לטיפול פסיכולוגי יכולה להקל ולסייע. טיפול כמובן לא יחזיר את הזמן לאחור ולא ישנה את האובדן עצמו, אך יוכל לעזור לאדם לעבד את האובדן, להתייחס לטראומה, לתת לגיטימציה לכל מגוון הרגשות ולהגיע לסגירת מעגל רגשית. דבר נוסף שטיפול יכול לסייע בו היא הבנה שמתוך הטראומה והאובדן יכולה להתרחש גם צמיחה – מותר ואפשר להמשיך לחיות מבלי להתייסר ומבלי לחוש אשמה ומותר ואפשר להמשיך לחיות, להציב מטרות חדשות או יעדים שרוצים להגיע אליהם ולא להתבוסס בחול הטובעני של האובדן ולהישאר באותו המקום.

bottom of page