אור יניר - פסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית
פסיכותרפיה וייעוץ פסיכולוגי במרכז תל אביב

מודל המשפחה הקלאסי – אמא, אבא, שניים וחצי ילדים וכלב – הולך ומשתנה בשנים האחרונות, וחלק ניכר מהשינוי הזה נזקף לזכות הקהילה הלהט"בית שהולכת וגדלה, והופכת מוכרת יותר ובעלת השפעה גדולה יותר על השיח החברתי והתרבותי. ככל הנראה, השינוי הזה מתאפשר הודות לפתיחות הולכת וגדלה בחברה הישראלית באופן כללי המאפשרת ליותר ויותר צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות להפסיק לחיות בסתר או בסודיות בכל הנוגע לנטייתםן המינית. מדובר בקשר הדדי שמאפשר לאותה פתיחות להתפתח ולהתבסס.

יחד עם זאת, ולמרות שהשנה היא 2021 והיינו מצפים ליותר, נערי ונערות, אנשי ונשות הקהילה הלהט"בית סובלים עדיין מהומופוביה, ניכור והדרה חברתיים, אי שיווין בפני החוק, ולעיתים קרובות גם מביקורת קשה מצד המשפחה שלא תמיד מוכנה לקבל אותםן כפי שהםן.

ניתן היה להניח, ובצדק, שלא צריך להיות הבדל במהלך הטיפול בין הטרוסקסואלים לאחרים. נטיה מינית, תהיה אשר תהיה, אינה הפרעה נפשית וודאי שאינה מחלה שמצריכה טיפול כזה או אחר. בפועל, המציאות מראה תמונה קצת שונה – חברי וחברות הקהילה הלהט"בית מתמודדיםות לא רק עם קשיים רגשיים "רגילים", אלא בנוסף כאלה הנובעים מהיותם "סוטים" או "חריגים" מהנורמה, קשיים הנובעים ממעמדם החוקי של זוגות חד מיניים, וקשיים הנובעים מחוסר שיוויון זכויות.

עליהםן להתמודד, אולי יותר מכולם, עם סטיגמות חברתיות, קבלה חברתית, זהות מינית, נטיה מינית, מגדר ועוד. אלה שלא "יצאו מהארון" צרכיםות להתמודד עם ההשלכות והקשיים הרגשיים של חיים בסתר ובסוד, בין אם מתוך רצון וחיפוש תחושת שייכות ובין אם משום תחושת בושה ואשמה. גם אלה שמחוץ לארון ומנהליםות חיים גלויים ופתוחים נתקליםות בנאצות, יחסי מפלה, וחוסר שיוויון, לא רק בפני החוק (נישואין, הבאת ילדים וכו') אלא גם ברחוב ולעיתים אפילו מהמקום שאמור להיות המקום הבטוח, המוגן והמקבל – המשפחה.

לכן, בסופו של יום, טיפול בבני ובנות הקהילה הלהט"בית צריך להיות רגיש למספר הבדלים, ביניהם פרקטיקות מיניות שונות, רגישות להקשר החברתי, דיספונקציות ספציפיות וייחודיות ועוד.