קשרים ויחסים בין אישיים
לכל אחד כמעט יש את החבר או החברה שלא מפסיקים להתלונן על אחרים, על ההתנהגות שלהם ועל הקשר שלהם איתם. חוץ מאיתכם כמובן. אתם מכירים אותם, אלה שתמיד מוצאים בני/בנות זוג שלא מתאימים, שמלאים בעצמם ולא מסוגלים לראות אחרים, שגם עם חברים וחברות מרגישים שהם אלה שמחזיקים את הקשר ואם זה היה תלוי בצד השני בטח היו מוותרים עליהם כמו על אוזן במצח. בניסוח פשוט ופשטני – כל אחד מאיתנו מכיר מישהו שהקשרים שלו עם אחרים, היחסים הבין אישיים שלו, אם לנסח את זה בבוטות – דפוקים.
בני אדם הם יצורים חברתיים. ככאלה, אחד הדברים החשובים בחיים שלנו הוא הקשרים החברתיים שלנו – יחסים בין אישיים. זה מתחיל ברגע שאנחנו נולדים – תינוקות קטנטנים וחסרי ישע שאינם מסוגלים לשרוד בעולם לבדם ולא רגע אחד, ולכן חייבים אדם אחר (היי אמא ואבא!) שיעניק להם הזנה, הגנה, חום. באמצעות האחר, ומערכת היחסים שלנו איתו, אנחנו לא רק שורדים אלא גם מתפתחים. בתוך מערכת היחסים הזו ישנה הדדיות – אנחנו לא רק מושפעים ממנה, אנחנו גם משפיעים עליה. בין אם מדובר בחיוך או בבכי, ההתנהגות שלנו משפיעה על ההתנהגות והתגובה של האחר אלינו. הקשרים האנושיים האלה הם חלק מהותי ובלתי נפרד מהחיים שלנו לא רק כשאנחנו תינוקות או ילדים שאינם יכולים לשרוד לבד, אלא גם בשלבים מאוחרים יותר בחיים הבוגרים שלנו. גם אז יש ביכולתם לגרום לנו לשמחה או לעצב, לסיפוק או תסכול, וגם אז אנו זקוקים להם – קשרים משפחתיים, רומנטיים, חבריים, קולגיאליים.
למרות שמדובר בצורך אנושי בסיסי ואוניברסלי, לא מדובר בדבר פשוט. קשרים בין אישיים, מעצם היותם בין אישיים, מערבים אדם אחר, וזה עלול להקשות ולהפוך אותם למורכבים. אנחנו מחפשים קשרים שימלאו אותנו, שיעניקו לנו תחושת סיפוק ובטחון, ולפעמים מה שאנחנו מקבלים במקום זה הוא אכזבה, תסכול, כעס ובדידות. קשה לנו לתת אמון; אנחנו מרצים וכועסים על עצמנו בגלל זה; אנחנו נעלבים ומרגישים נחותים או ביקורתיים ונוקשים בעצמנו; אנחנו נפגעים אך ממשיכים לחזור לאותו המקום ועל אותם טעויות שוב ושוב ועוד.
קשיים נפוצים ביחסים בין אישיים
בדידות
תחושת דחיה
קושי בנתינת אמון
קושי בפתיחות
ריצוי
קושי לקבל ביקורת
טיפול בקשיים בקשרים ויחסים בין אישיים
כשמדובר בקשיים בקשרים ויחסים בין אישיים, כדי להבין את המקור יש צורך הרבה פעמים לחזור לעבר שלנו. זה לא בגלל שלכולנו יש תסביך אדיפוס, אלא בגלל שהילדות היא התקופה שבה אנחנו לומדים ומפנימים בצורה הכי עמוקה כיצד נראים ומתרחשים קשרים מהסוג הזה. אנחנו רואים את היחסים בין ההורים שלנו ולומדים איך צריכים (לכאורה) להיראות יחסים בין בני זוג; אנחנו לומדים איך הורים מתייחסים לילדים שלהם; איזה התנהגויות שלנו משרתות אותנו ואיזה לא ועוד. אנחנו מפנימים מודלים וחוויות, ועל הבסיס הזה מפתחים מערכות יחסים משלנו שמושפעים באופן משמעותי מהדברים שלמדנו וראינו, גם אם הם היו לא מאוד מוצלחים. אנחנו יוצרים לעצמנו מערכות יחסים מוכרות, אבל לא בהכרח טובות. הקושי הגדול מופיע כאשר באופן לא מודע, ולמרות שאנחנו רוצים לבחור אחרת, אנחנו חוזרים על אותה התנהגות שוב ושוב (לעיתים מבלי לשים לב) ומתוך תקווה עמוקה (ולא תמיד מציאותית) שהפעם דברים יקרו אחרת, ועולים בכל פעם על אותם המוקשים. מצב כזה יכול להוביל לתסכול עמוק ולהצביע על קונפליקטים לא פתורים ופחדים שקשה להכיר בהם.
טיפול פסיכולוגי, ופסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית בפרט, הוא כלי חושב ויעיל להתמודדות עם קשיים מהסוג הזה. מאחר ופסיכותרפיה אקזיסטנציאליסטית מבוססת בראש ובראשונה על קשר בין אישי משמעותי, במהלך הטיפול ניתן יהיה לזהות ולבחון דפוסי התנהגות אשר חוזרים על עצמם אך אינם משרתים אותנו (או במקרה הפחות טוב – פוגעים בנו בצורה ממשית), לזהות את המקורות שלהם ולבחון כיצד ניתן להשתחרר מהם ולשנות אותם. אחד היתרונות של טיפול בהקשר הזה הוא שמדובר בהזדמנות לחוות את הקשיים ולהתעמת איתם בסביבה בטוחה, ליצור חוויה אחרת ושונה מזו המוכרת לנו, ועל ידי כך לבסס אמונה שהקשרים והיחסים הבין אישיים שלנו גם מחוץ לחדר הטיפולים יכולים להיראות ולהחוות אחרת, טובים יותר ומספקים יותר עבורנו.