כולנו נתקלים לפעמים במצבים של תקיעות וחוסר התקדמות. אנחנו רוצים להשיג משהו, אנחנו משקיעים בכך הרבה משאבים ומכוונים את עצמנו להצלחה, ולפעמים למרות הרצון, המאמצים וההשקעה אנחנו לא מצליחים להגיע לשם.
לעיתים קרובות, ובאופן אינטואיטיבי, נהוג לחשוב שמה שעוצר אותנו במצבים כאלה ומונע מאיתנו את ההתקדמות הוא הפחד מכישלון. ואכן, הפחד מכישלון יכול לגרום לכך, אך לעיתים קרובות זהו דווקא הפחד מהצלחה שגורם לנו להתנהגות הרסנית, לא מודעת, שבאופן פרדוקסלי מונעת מאיתנו להגשים ולהשיג את הדבר אותו אנחנו רוצים ושבו אנחנו משקיעים את מיטב המשאבים שלנו.הצלחה היא משהו שכולנו רוצים, ולמרות שמדובר בדבר חיובי ונחשק, היא מביאה איתה אתגרים ייחודים ושינויים רבים, כאלה שאין לנו צורך להתמודד איתם לפניה. אותם שינויים ואתגרים, יחד עם הרצון להימנע מלהתמודד איתם, עלולים להוביל אותנו לאמונות שגויות, לעיוורון להתנהגות שלנו ולמצב, ולהרס הזדמנויות והאפשרות לממש אותן. הפחד מהצלחה הוא דבר חמקמק, הוא פחד מתוחכם שיודע להסוות את עצמו היטב כמו זיקית ותיקה בג'ונגלים המנסה לברוח מטורפים ומתחפשת. הנה כמה הסברים אפשריים לפחד מהצלחה.
תסביך אדיפוס
ההסבר שמספקת זוית הראיה הפסיכואנליטית הוא ככל הנראה ההסבר הותיק ביותר, ומדובר ברעיון בן יותר ממאה שנים, אותו הגה לא אחר מאשר זיגמונד פרויד. פרויד תאר מצב שבו ברגע מימוש המשאלה או הגשמת הפנטזיה – הוא רגע ההצלחה – אנחנו נתקפים בפחד וייסורים שלעיתים קרובות מלווים בהתנהגות שבכוחה להרוס את מה שבדיוק השגנו, וזאת במקום להרגיש שמחה וסיפוק. פרויד קרא למצב הזה "נוירוזת הצלחה". המחשבה האנליטית שמאחורי רעיון נוירוזת הצלחה היא שהצלחה עשויה להתפרש ולהיתפס כמימוש של דחפים אדיפליים לרצח אב, ממש כמו המלך היווני מהטרגדיה של סופוקלס. המחשבה האנליטית בנוגע לפחד מהצלחה היא מעט קיצונית, ורבים לא יתחברו אליה באופן הניסוח הזה (ובצדק, אם אתם שואלים אותי), אך ניתן לחשוב עליה גם בצורה מעט אחרת, שאולי קלה יותר להבנה – ההצלחה והאפשרות להצליח אינן בהכרח ביטוי לאותם דחפים אדיפליים לא מודעים אודות לרצוח את אבינו, אבל ייתכן שהצלחה היא ביטוי לכך שאנחנו טובים יותר מההורים שלנו, מצליחים יותר, מתקדמים יותר, וזה עלול לעורר רגשות אשמה מהם אנחנו מנסים להימנע, ולכן מחבלים בהצלחה (באופן דו משמעותי) שלנו.
תסביך יונה
לעומת ההסבר האקסצנטרי של החשיבה הפסיכואנליטית, ישנו הסבר אחר שהוצע על ידי
אברהם מאסלו – אחד התיאורטיקנים החשובים והבולטים של הפסיכולוגיה ההומניסטית, וזכה להיקרא על שם הדמות התנ"כית של יונה הנביא. בראש פירמידת הצרכים המוכרת של מאסלו נמצא הצורך למימוש עצמי, הוא הצורך בהצלחה. לטענתו של מאסלו, בכל אחד מאיתנו קיימים הפוטנציאל והכישורים לאותו מימוש עצמי, אבל בו בזמן הם גם מעוררים גנו פחד טבעי לממש אותם. מעין פחד להכיר ביכולות שלנו, בכח שלנו ובכשרונות שלנו. אם תרצו, פחד להכיר ב"ייעוד" שלנו ובאחריות שתהיה לנו אם נממש אותו. הפחד הזה, כך לפי מאסלו, הוא פחד שמובנה בקיום האנושי ובכוחו למנוע מאיתנו להיות הגרסה הכי טובה של עצמנו, הגרסה שמממשת את מלוא הפוטנציאל שלה. הפחד הזה יכול להיות חזק כל כך עד שנעדיף (באופן לא מודע) להישאר במקום שבו אנחנו נמצאים, ביחד עם רוב האנשים, ונוכל רק לפנטז ממה שהיינו יכולים להיות ולהתרגש מכך.
חשש מאובדן זהות ומהלא נודע
כל הצלחה היא שינוי, וגם אם מדובר בשינוי חיובי שנעשה ביוזמתנו, שינוי יכול להיות דבר מפחיד. שינוי משמעותו מעבר מאיזור מוכר לטריטוריה זרה שאינה מוכרת לנו. שינוי משמעותו כללי משחק חדשים, נורמות התנהגות אחרות, ואם אנחנו לא מכירים את הכללים ואת הנורמות, אנחנו חוששים מהן. נסו לרגע להיזכר במצבי מעבר ושינויים כאלה – היום הראשון שלכם בעבודה חדשה, בצבא, בבית הספר, אולי מעבר למדינה אחרת. באופן טבעי, לצד התרגשות ושמחה, זה יכול לגרום לנו גם לפחדים וחששות, שעלולים להיות חזקים מספיק כדי לגרום לנו להימנע מאותו מעבר.אבל השינוי שכרוך בהצלחה ומגיע ביחד איתה הוא לא רק שינוי בחוקי המשחק, הוא גם שינוי בזהות שלנו. נסו לחשוב על כמה אנשים שמעתם ש"מאז שהצליחו הם כבר לא אותו הדבר". אנחנו יודעים (לפחות ככה אנחנו מקווים) מי אנחנו עכשיו פחות או יותר, אבל מי נהיה אם נצליח ונגשים את החלומות שלנו? מי יבטיח לנו שמערכות היחסים שאנחנו אוהבים וחשובות לנו ימישכו להתקיים כמו שהן? שהחברים שלנו ישארו חברים שלנו ושהיחס שלהם אלינו (ולא פחות חשוב, היחס שלנו אליהם) לא ישתנה? שלא יעלה לנו השתן לראש או שכמו קצינים צעירים נחלה בסג"מת? שלא נהפוך לאדם אחר ונאבד מגע עם מי שאנחנו היום? התשובה המפחידה היא שאף אחד לא יכול להגיד לנו אף אחד מהדברים האלה. גם במקרה הזה, הפחד מאותם הדברים מספיק חזק כדי לגרום לנו לחשוש מהשינוי עד כדי תקיעות והרס האפשרויות שלנו להצליח, לא בגלל הפחד מכישלון, אלא דווקא בגלל הדברים שעלולים לקרות אם נצליח.
אלה לא ההסברים האפשריים היחידים לפחד מהצלחה. לצידם אפשר לחשוב גם על הרעב לעוד הצלחה שמתעורר כשהיא מתחילה ועל התוקפנות שיכולה לבוא עם זה, על כך שהמאמצים האדירים שאנחנו משקיעים כדי להצליח יתגלו כלא מועילים ובניגוד למה שאנחנו חושבים ההצלחה לא תעשה אותנו מאושרים או שמחים יותר ולא תעניק לנו את המשמעות עליה אנחנו חושבים, ואולי פשוט אם נצליח באמת לא יהיה לנו יותר זמן לשום דבר אחר.
ההסברים האפשריים האלה לפחד מהצלחה הם לא התמונה המלאה, וראוי לחשוב גם על הצדדים החיוביים שיש להצלחה. אם אתם מרגישים תקועים ושלמרות הנסיונות והמאמצים אתם לא מצליחים להתקדם לעבר הצלחה, שקלו לפנות לטיפול ולפרק את מה שמונע מבעדכם להצליח.